"מתרחש בהצגה הזאת מן נס קטן של תיאטרון. הסצינות המשפחתיות, שיהיו מוכרות לא רק להורים לילדים על הרצף, אלא לכל הורה או בן/בת, מזכירות לנו כל הזמן רגשות וערכים שנשכחים מאיתנו בקלות ביום יום. ובעיקר המון חמלה, חמלה כלפי הזולת, חמלה כלפי בן או בת הזוג, וחמלה כלפי עצמנו. התקשורת הזאת הופכת את "קצר" ליותר מעוד הצגה, וגם יותר מהצגה על התמודדות עם אוטיזם. נוצרת חווית תיאטרון חי, קהילתי במובן מסוים, שערכו האנושי עולה על סך חלקיו. יש תחושה עזה, לפחות לערב אחד, שיש עוד תקווה לאנושות הזאת. וזה הרבה מאוד." ננו שבתאי, הארץ

​

​

​

​