השולחן-

פסטיבל עכו, תמונע

הצגה ראשונה 19/09/2013, פסטיבל עכו

 

יוצרות: רוני ברודצקי יעל תורג'מן

כתיבה: רוני ברודצקי

תנועה: יעל תורג'מן

הפקה: ענבל ביי

עיצוב אובייקט בחלל: אילי לוי ותמר אור

תלבושות: רוני שלזינגר

מוסיקה: נדב ויקינסקי

תאורה: שי סקיבא, עמיחי אלהרר, תמר אור

שחקניות יוצרות: גילי בית הלחמי, עירית גדרון, אלמה דישי/ אורטל אבנעים פרידמן.

 צילום הצגה: גילי לוינסון.

​

על ההצגה:

השולחן היא הצגה קומית- טרגית שמזגזגת בין ז'אנרים: תיאטרון סיפור שמשלב בתוכו טכניקות של תיאטרון חפצים ותיאטרון מחול.

זהו סיפורה של ילדה הנכנסת לחדר  העבודה של אביה. דרך חפצי השולחן  היא בוראת עולם חלופי דמיוני שייחלץ אותה מקשיי היומיום. בדרכים קומיות ופיוטיות אנחנו מגלים את עולמה הפנימי העשיר של הילדה.  דפי השולחן רוקדים, חלומות מתגלים מסרטי מחשבון האב, לוח השנה מדבר, ועוד'. כל אילו הם ניסיון נואש לבריחה מן העולם החיצוני הסוגר עליה- אם שנעלמה בספרים ובהמשך מהבית, אב מזניח בעקבות הטיפול באם, ושכן שמתעלל בה מינית.

הטקסט מסופר על ידי שלוש שחקניות בתפקיד הילדה, האם המתה, והסבתא.

את הטקסט כתבתי כפרוזה, והוא התפרסם בתוך הספר שלי "בריכה כמעט אולימיפית", הוצאת כנרת זמורה ביתן.

​

מן הביקורות:

​

"בזכות המשחק המצוין של גילי בית הלחמי כמיקה, אלמה דישי מביאה קסם חם וכובש לדמות של האם שאיבדה את שפיותה ועירית גדרון נותנת תצוגה מרהיבה של חן, שמחת חיים והומור, שמתחלף בהמשך לכאב חריף ומרגש.

בואו לשולחן, שבו סביבו ותחוו חוויה תיאטרלית מקסימה ומלאה באהבה שלא תוכלו להיות אדישים אליה...."

 אופיר בר הלל,  24/09/13 , מבקר בתיאטרון.

​

"היוצרים ראויים להערכה על כך שסיפקו חומר למחשבה, שהותירו משקע, ושיצירתם לא נמחתה מהזיכרון מיד לאחר מחיאות הכפיים."

תמר רותם, הארץ. 23/9/2013

​

"...גילי בית הלחמי שובת לב בתפקיד הילדה בעיקר בזכות העיניים הנוצצות. היא נלחמת על הבמה ונותנת את כל כולה ועוד קצת..."

 מירב יודלביץ, ynet 24/09/13

​

"ההצגה היפה הזו, מציבה באור חדש אלמנטים מובנים מאליהם, כמו נייר. היוצרות רוני ברודצקי ויעל תורג'מן השכילו להפוך את הנייר בחדר העבודה של האבא, על מוצריו וסוגיו השונים, לאלמנט מהותי בתפאורה, לאביזרים ונפלאות.

מנגד, עומד לו השולחן, דמות רביעית בקאסט של שלוש שחקניות נהדרות. רגליו יציבות ונראה ששום דבר לא יכול להזיז אותו ממקומו, לערער אותו, ובכל זאת, יוצאות מתוכו הגיבורות, ובשלב מסוים הילדה אף פורצת את כתליו, עוברת מחלל אחד לשני, שוברת את חוקי הטבע. בניגוד לאותו אבא, שלא הגן עליה, בניגוד לאותה אמא שביטלה את זעקותיה על בעל הבית, השולחן הוא השריון שלה, מגן עליה מן השדים המאיימים מכל עבר.

עבודתן של ברודצקי ותורג'מן ועיצובה של אילי לוי, הצליחו להפוך את הסיפור הלכאורה רגיל הזה, הכה-ישראלי וכה- אנושי, ליצירה מפעימה ואיכותית, המדממת נייר אל תוך שולחן העץ."

אירית ראב, מגזין "מרתה יודעת" 30/05/2014